חלון ראווה לשופרא, מאחורי הקלעים

"יש דברים שמתממשים רק בזמן בו היו אמורים לקרות" – שופרא כתבו בפרסום הראשון של חלון הראווה שעיצבנו איתן וזה כל כך נכון. בטח עברו איזה שנתיים מאז שעדי אמרה לי "אנחנו צריכים לעשות חלון ראווה לשופרא". הם תמיד כאלה מצחיקים וחומריים, עם שילובים שנונים של דימוי וטקסט, הקשורים באופן רופף במכוון – hanging by a shoestring, למוסד שופרא שכבר שנים משמש כמילה נרדפת לנעליים נחשקות וסטייל בר השגה.

עיצובי חלונות לחנות של שופרא בשנקין 11, של המעצבות ניקול רסקין ורותם וינשטיין, לאה מסלו, גל בלשאי ויובל רז. חלק משיתוף פעולה בין שופרא לתלמידי בצלאל.

זה לקח לא מעט זמן. התחלנו בפנייה אישית והמשכנו דרך חברות וחברים שידענו שעבדו איתן עד שיום אחד לא כל כך מזמן, (בזמן אימון בחדר הכושר אגב) קבלה עדי את ההודעה שבאאארור שהן רוצות שנעצב להן חלון!

הרעיון הראשוני היה להשתמש בנעליים אשר צימחו קרניים ובחבלים המאירים שלנו כמעין "הגדלה" של שרוך, אשר עובר דרך טבעות הנעל, מתפתל, מצייר וקושר את החלל. הצוות של שופרא שעבר על הסקיצות נתפס (תרתי משמע..הא..הא..) בדימוי של חבל לאסו, סביבו התגבשה סצנה הומוריסטית מעולמות המערב הפרוע האמריקאי תחת הכותרת "Take a walk on the wild side".

כבר היינו בשלבים של בחירת החומרים כאשר הכתה המתקפה של החמאס שאחריה הכל השתנה. שוק, אבל, כעס והבנה שאין ברירה אלא להמשיך.

היה ברור שהחלון שתכננו כבר אינו מתאים לשיגרת המלחמה הטרייה והתחלנו לחשוב על עיצוב חדש. הרעיון הבא שאב השראה מספר הציורים של דני קרמן "על המפה" שמצא את דרכו אלינו בחנות יד שנייה לפני שנים מספר ומתגורר לאחרונה על מדף הספרים של ביתנו נינה. ב-135 העמודים המאויירים של הספר מפרק דני את קווי המפה של מדינת ישראל בשלל צורות, שיטות וסיטואציות מצחיקות. אנחנו בקשנו להשתמש בצורתה האיקונית של המדינה בכיוון אחר, דרמטי יותר, של קרן אור מבצבצת תחת ווילונות כבדים.

כנראה קצת כבדים מדי, כי התבקשנו לחזור ולחפש עיצוב שמעורר מעט תקווה.

להצעה השלישית קבענו שיחת זום ועברנו עם צוות הקריאייטיב על תיק העבודות שלנו ועל רפרנטים שונים. המטרה הייתה לייצר חלון שישקף בצורה רגישה את המקום והזמן שבו אנחנו מצויים כרגע – ערגה לשיגרה עדינה באמצעות נוף שנצבע בגוונים של געגוע.

העיצוב התבסס על יצירה רב שכבתית ממגזרות פרספקס לבן בשילוב תאורה אחורית, אשר מתארת שיגרה עירונית. דימויי ראליסטי שהופשט מצבעיו, וכל גווניו נוצרים מגילוי והסתרה של מקור האור האחורי. מעל העיר מרחפים עננים, טובלים בגווני שקיעה, גוונים אשר נוצרו משילוב של מראת פרספקס ססגונית שמשנה את צבעיה בהתאם לנקודת המבט של הצופה. למרגלותיה, פורץ את גבולות היצירה מעבר חצייה. מקצבו צובע את תחתית החלון, המקום שבו יוצבו הנעלים כצועדות, חוצות את העיר הנמוגה כמו חלום.

לעבודה מתלווה טקסט מתוך ספר שיריו הראשון של מיתר הלל קורמן "עזה פריז ירושלים". משפט מקסים במיוחד מתוך השיר "שלום" תפס אותנו ביכולתו לתאר מקום שהוא גם תחושה: "הרי ברור שלא קירות הופכים מקום לבית / אלא רק הנגיעות והערגה לגעגוע".

עוד הפתעה נעימה שקיווינו שתיווצר ואכן נוצרה – משהו בשילוב של זגוגית החלון, התאורה והמבט מן החוץ פנימה יוצר משחק מדהים של השתקפויות בין היצירה לרחוב שינקין. סופר גאים בתוצאה. לכו לבקר וספרו לנו מה דעתכם.

נ.ב.
גם הסניף של שופרא בדיזינגוף התחדש בעיצוב לחלון הראווה שיצר המסגר ואמן הברזל ארז שליטין. הוא מילא את החלון ב-200 כלניות ברזל נבולות והבטיח שכאשר יחזרו החטופים, גם הכלניות שבחלון ישובו גם הן לפרוח. חזק ומדהים ושאפו.

צילום:שופרא.

כנסו לשופרא, יש להם חנות אונליין ובלוג מהמם, אבל הכי הכי טוב לראות (ולמדוד) בלייב. החלון שעיצבנו נמצא בשינקין 11, תל אביב.